סוכות-השראת השכינה בחיינו
עבודת חג הסוכות
חג הסוכות חג מיוחד הוא, באוירה, בססגוניות, אבל לרובנו לא ברורה מה בדיוק מהות החג, פסח לדוגמא זה חג החרות, לצאת משיעבוד לגאולה, אבל סוכות חוץ מזה שצריך לשמוח לא ברור מה בדיוק עבודתו, בשורות הבאות ננסה ללמוד קצת מה מהות החג ומהי עבודת ה' המיוחדת לו.
נפסק בשו"ע [או"ח תרכה] שחג הסוכות הוא כנגד ענני הכבוד "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש".
ידועה השאלה אם כך למה אנחנו עושים סוכות בתשרי ולא בניסן כפי שהיה ראו שאז קיבלו את ענני הכבוד.
יסודו של הגר"א, וביאור ע"פ דבריו
הגר"א בביאורו לשיר השירים [א ד] מבאר שכשעשו ישראל את העגל נסתלקו העננים, ולא חזרו עד שהתחילו לעשות את המשכן, ומשה ירד מההר עם לוחות השניות ביום הכיפורים ובמחרת ויקהל את העם, וזה היה בי"א, וכתוב "והעם הביאו עוד נדבה בבוקר בבוקר", ומשמע ב' בקרים הרי י"ב וי"ג, ובי"ד נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב, ובט"ו התחילו לעשות ואז חזרו ענני הכבוד, ולכך אנו עושים סוכות בט"ו תשרי.
ונראה ע"פ הגר"א עומק גדול בעבודת חג הסוכות.
הנה המשנה בסוף תענית אומרת "לא היו יומים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ וכו', וכן הוא אומר צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו
אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לב זה בנין בית המקדש".
ומבאר רש"י מדוע קשורה דרשה זו למשנה, ש"מתן תורה" הכוונה ליום הכיפורים בו ניתנו לוחות האחרונות.
לכאורה עדיין צריך להסביר מה קשור בנין בית המקדש, ומבאר הרע"ב שג"כ נחנך ביוה"כ, והק' עליו [מהרש"א שם] שהרי לא מצינו כך, ובתוי"ט כתב שמדבר בבנין שלמה שנחנך קודם יוה"כ אך יוה"כ היה משבעת ימי חנוכת המקדש.
אבל לפי הגר"א לעיל נראה לבאר באופן אחר לגמרי את הפסוק.
מהי הסיבה שדווקא אחרי שירד משה מההר עם לוחות השניות ציוה עליהם לבנות המשכן, אין זה סתמי, רש"י על התורה בתחילת פרשת פקודי על הפסוק "משכן העדות" כותב "עדות לישראל שויתר להם הקדוש ברוך הוא על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהן", ולכאורה קשה הרי כבר במתן לוחות שניות רואים שויתר להם.
ולכאורה יש לבאר שאכן הלוחות הם המעידות על המחילה של הקב"ה, אבל משכן העדות הוא כפשוטו משכנם של לוחות העדות, שהקב"ה נתן לכלל ישראל את הלוחות שהם ביטוי ליחודם של כלל ישראל בעולם, אך צריך בשביל זה את המשכן שיקבע ויחיל את השפע האלוקי, וזה תפקיד המשכן ולכן הוא בעצמו עדות לקביעת השכינה האלוקית בכלל ישראל.
וזה העומק בדברי הגר"א שע"י מלאכת המשכן בדווקא זכו בענני הכבוד שהסתלקו מהם בחטא העגל, כי דווקא ע"י שקבעו והשכינו את השראת השכינה בתוכם נקבעה המחילה של הקב"ה לישראל, וחזרו ענני הכבוד.
ולפי זה נראה שהביאור במשנה הוא כך ביום חתונתו זה מתן תורה שזה יום כיפור שבו ניתנו לוחות אחרונות כפי שביאר רש"י שהם ההשפעה האלוקית של השראת השכינה בכלל ישראל, וכחתונה שהיא הברית בין בני הזוג, וביום שמחת לבו זה כנגד קביעת ההשראה וזה בבנין בית המקדש, וזה ג"כ בעקבות מתן לוחות אחרונות.
יסוד חדש בעבודת חג הסוכות
עכ"פ אנו רואים בגר"א שחג הסוכות אינו סתם כנגד ענני הכבוד אלא כנגד חזרתם אחר חטא העגל שחזרו על ידי מלאכת המשכן שמהותה קביעת השראת השכינה שניתנה בלוחות ביום כיפור, וממילא נלמד לדידן שעבודת חג הסוכות היא לקבוע את השראת השכינה שמושפעת ביום כיפור. ומובן אם כן מדוע דווקא בחג הסוכות יש דגש מיוחד ב"שמחה", שהרי אמרו חז"ל "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה" [שבת לב].
ומתוך זה מובנים דברי הספרים הקדושים על הושענא רבא שזהו גמר חיתום הדין, ולכאורה תמוה הדבר הרי כבר ביום כיפור נחתם הדין, אלא שאכן עד הושענא רבא אנחנו קובעים ומחילים את השראת השכינה שירדה ביום כיפור [שזהו תוכן ענין התשובה והדין שהקב"ה עושה לישראל] על כלל ישראל, וזה נגמר בהושענא רבא.
ולפי זה גם מבואר באופן נפלא מה ענין שמחת תורה יום אחר חג הסוכות, שאחר שסיימנו להחיל את השפעת התורה שירדה ביום כיפור בחג הסוכות זה הזמן לשמוח בתורה, ולכן גם כן באותו היום זה "שמיני עצרת", וכמו שמסבירה הגמ' בסוכה [נה ב] שבסוכות מקריבים שבעים פרים כנגד אומות העולם כי דרך השראת השכינה בעם ישראל בבית המקדש יורד השפע לכלל האומות, אבל בשמיני עצרת מקריבים פר אחד כנגד ישראל, ומסבירה הגמ' "משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה
ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך", שאחר שנגמר קביעת השראת השכינה זה הזמן להראות שאף שכלל האומות מושפעים מהשראת השכינה בישראל אחרי הכל השראת השכינה היא בישראל דווקא כי הם הם תכלית הבריאה.
על פי הדברים האלו עולה שעבודתנו בחג הסוכות היא לקבוע בליבותינו
ובמעשינו את השראת השכינה שירדה עלינו ביוה"כ, לקחת את יום חתונתו שזה מתן
תורה, ולהביאו ליום שמחת לבו שזה בנין בית המקדש, עד שנגיע להושענא רבא ויגמר
דיננו לטובה ולאחר מכן נשמח בשמחתה של תורה בסעודה קטנה שנעשה לקב"ה.
ואיך זה נוגע אלינו
ובנימה קצת שונה, א"א לשכוח עם התקרב שמחת תורה את האסון הכבד שפקד לפני שנה את עם ישראל, אחר כל הניסים הגדולים שקרו שעליהם צריך להודות, עם ישראל עבר רגעים קשים מאד בשנה האחרונה ובעיקר בשמחת תורה.
איננו יודעים חשבונות שמים למה הקב"ה עושה כל דבר, אבל כאשר אירע הדבר דווקא ביום שמחת תורה, היום בו אנחנו שמחים על קביעתה של השראת השכינה בכלל ישראל על ידי התורה, ואיזה הסתר פנים גדול יותר יש מארועי שמחת תורה דאשתקד, יש בזה יותר מרמז שאנחנו לא מספיק קובעים בליבותינו את התורה הקדושה, ולא מספיק חיים את השראת השכינה בישראל.
ועכשיו כאשר בני התורה יצאו לבין הזמנים, ואנחנו כבר מרגישים כמה הם הצילו אותנו בתקופה האחרונה, כאשר רק כשהם יצאו פתאום מתחילים להיות אסונות כבדים, שומה עלינו להתחזק בקביעת התורה והשראת השכינה בימים מסוגלים אלו של חג הסוכות, ויעזור ה' וע"י כך נזכה להגנה מופלאה משמים.
ולכל קוראינו הנכבדים ולכל עם ישראל נאחל מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון.
לתגובות: issacharlieberman@gmail.com
