זה רק הבגדים מלוכלכים, לא אנחנו
איך הרצון של יעקב אבינו לגלות את הקץ משפיע על היום יום שלנו?
יעקב אבינו השיג את מטרתו כשהוא ביקש לגלות לבניו את קץ הגלות ולפתע הדבר נעלם ממנו, התוכנית שלו לא נגוזה כמו חלום שפרח ואיננו. עצם הידיעה שלגלות יש תאריך סיום היא עצמה המתנה האדירה שיעקב העניק לבניו כאומה, ולכל אחד מאיתנו באופן אישי, לא רק מפני שהגלות איננה לנצח והיא תסתיים באיזה שהוא יום, אלא מפני שמתגלית כאן תפיסה אחרת לגמרי במהות הגלות, המעניקה גם הסתכלות אחרת על ההתמודדויות האישיות שלנו.
לרוב, הנקודה החוסמת את הצמיחה האישית היא כשהאדם מזהה את הכישלונות שלו כחלק מאישיותו, כשהוא רואה בנקודות התורפה שלו מחסומים בלתי עבירים, ובמידות הבלתי מתוקנות שלו משתקפת דמות בלתי ניתנת לשינוי. אם אכן הדמות המסובכת הזאת היא באמת מה שהוא, הצדק לגמרי אתו, וכי אפשר לשנות מציאות קיימת? אבל האמת היא שכל החסרונות, הכישלונות והאכזבות הם רק עטיפה לאישיות נהדרת של 'חלק אלוק ממעל', ובידיו הכוח להשיל מעליו את כל מה שמסתיר את האור האדיר הבוקע ממנו.
נקודת הזינוק של עובד השם היא ההבחנה הזאת בין האמת הפנימית שלו שהיא טהורה ונצחית לבין שמיכת ההסתר שעוטפת אותו שהיא משהו זמני שאין לו מהות עצמית. ההפרדה הזאת מעניקה לו את היכולת להתחבר לאמת האלוקית השוכנת בקרבו ולשאוב ממנה את הכוח להתחיל להיות מי שהוא באמת.
גלות הנפש הפרטית היא השתקפות של גלות האומה הכללית, וגם כאן, התפיסה הגלותית ההרסנית היא ההשלמה עם התדמית המעוותת שנוצרה מכורח הגלות. הדמות האידאלית של יהודי היא אחרת לגמרי ממה שאנו מכירים. החיבור הפנימי שלו לאמת, נוסכת על פניו רוגע ושמחה, אושר ומנוחת הנפש, והא מכוון לעבודה האישית שלו באופן הכי מדויק ונכון. כך גם נראים חיי החברה המאוחדת סביב ההתגלות האלוקית בבית המקדש והעושה את תפקידיה הייעודיים איש על מחנהו ועל דגלו מתוך כבוד והערכה הדדיים, והיא נטולת סכסוכים הנובעים מההישרדות שמנהלת אותנו בגלות.
כשם שהשאיפה לתיקון האישי צריכה שתהיה ממוקדת בדמות האמיתית שלנו, ולא בבלויי הסחבות שעוטף אותנו היצר הרע, כך השאיפה לתיקון לאומי צריכה להיות ממוקדת בדגם האורגינלי שלנו, בדמות האמיתית היפה והטהורה של עם ישראל ולא בבלויי הסחבות שאומות העולם עטפו אותו בשנות גלותו.
את היכולת להפריד בין הדמות האמיתית לבין הכוחות החיצוניים שמסתירים אותה העניק יעקב לבניו בכך שגילה להם שיש קץ לגלות: "שפירוש גילוי הקץ לידע שיש קץ להגלות. והוא ע"י שהוא רק הסתר ואינו כח בפני עצמו ח"ו. כי הפנימיות שהוא אמת אין לו קץ וההסתר יש לו קץ" (שפת אמת, ויחי תרל"א) האמת היא נצחית, כל השאר מגיע עם תאריך תפוגה. לכן למציאות האמיתית אין קץ, רק לדמיון המסתיר אותה, וכשיעקב גילה שהגלות קצובה בזמן הוא חשף את פרצופה אמיתי. הגלות איננה מי שאנחנו, היא רק הסתרה – עבה, מעיקה, מייסרת – אבל לא מייאשת.
יעקב אבינו העניק לנו את האפשרות לא להיבהל מהדמות שלנו המשתקפת מבעד לטראומות שהגלות יוצרת, אלא להבין שמדובר באוסף של ניסיונות ואתגרים שהקב"ה הועיד עבורנו כדי שנבקיע בעדם אל העולם הפנימי המתוק שלנו.
והיה אם נצליח לראות את הקץ – הקצוות של החסרונות שלנו, ולהבין כי כל הקשיים והמצבים הבלתי נעימים שעוברים אלינו אינם חלק מאיתנו אלא רק הסתרה חיצונית, רק אז נהיה גם מוכנים ומכוונים להביט נכון על האנשים האהובים שבסביבתנו, על הילדים והתלמידים, ואפילו על הדמויות היותר מורכבות ומאתגרות שאנו פוגשים. נדע להבדיל בין העטיפות שמעיקות עליהם ועלינו, לבין הטוב הפנימי שהם באמת, נצליח לגעת בהם ולעזור להם להשתחרר מהדמות העוטפת והחונקת אותם ולצמוח לאן שהם נועדו להגיע.
